Page 40 - לחיות עם חיות
P. 40
בעיניים מלאות דמעות קראה לנו לחפש את החתולה‪.‬‬
‫לאחר שחיפשנו על המרפסת ובגינה הלכנו למחסן האולפן‬
‫לבדוק אצל האימא‪ .‬המחסן היה מרוחק‪ ,‬בקצה הקיבוץ‪,‬‬
‫אך למרבה ההפתעה מצאנו את החתלתולה הקטנה‬

‫בארגזה של האם‪.‬‬

‫לקחנו שוב את הגורה הביתה‪ .‬עינת נתנה לה צלוחית‬
‫חלב והכניסה אותה לארגז‪ .‬כל הזמן השגחנו על הארגז‬
‫כדי לראות מה קורה‪ .‬פתאום ראינו את האם החתולה‬
‫מתקרבת‪ ,‬מתגנבת בשקט לארגז‪ ,‬תופסת את הגורה‬
‫בעורף ונושאת אותה בריצה‪ .‬עקבנו אחרי האם הבורחת‪,‬‬
‫הפעם היא הייתה יותר חכמה‪ ,‬לא החזירה את הגורה‬
‫לארגז שבמחסן האולפן‪ ,‬אלא קפצה איתה לגג הלול הישן‬
‫)היום ה"סטודיו" של דוד מוריס( ושם נעלמה‪ .‬לעינת שוב‬
‫נצצו העיניים ואבא דוד נאלץ לשנס מותניו ולטפס על הגג‪.‬‬

‫דוד תפס את החתולה והוציא מבין שיניה את הגורה‬
‫הקטנה‪ .‬עינת חבקה את החתלתולה שלה ושוב לקחנו‬

‫אותה לביתנו‪ .‬אך בזאת לא תם הסיפור‪.‬‬

‫האם החתולה לא וויתרה‪ ,‬וכל יום מחדש הייתה עינת‬
‫מתרגשת ודואגת כשהגורה פוסי‪-‬קאט הקטנה שלה לא‬
‫נמצאה בארגז‪ .‬וכל יום מחדש התמודד אבא דוד עם‬
‫החתולה בתחרות טיפוס‪ ,‬כדי להשיב לעינת את הגורה‪.‬‬
‫לבסוף נמאסו לחתולה החטיפות והבריחות‪ ,‬ואולי גם‬

‫ראתה שהגורה גדולה דיה ולא זקוקה לה עוד‪.‬‬
   35   36   37   38   39   40   41   42   43   44   45