Page 37 - לחיות עם חיות
P. 37
כשכולנו עמדנו בתוך המערה‪ ,‬רועדים וצוחקים כדי לא‬
‫לבכות מהחושך השחור מאוד שמילא את האוויר‬
‫)שהיה עשוי מאבק(‪ ,‬ביקש מאיתנו אורי להיות שקטים‪,‬‬

‫לא לזוז ולא להשמיע שום קול‪.‬‬

‫פתאום שמענו אותה‪ .‬כמו ממקום רחוק‪ ,‬כמו בסיפורים‪,‬‬
‫את נשימתה של התנשמת‪ .‬הקול שלה קשה מאוד‬
‫לחיקוי‪ .‬אי‪-‬אפשר להשוות אותו לשום קול אחר‪ .‬נשיפה‬

‫חזקה לוחשת באפלה‪...‬‬

‫היינו מבוהלים ומופתעים‪ .‬החושך הגדול כיסה את‬
‫הכול ולא ראינו דבר‪ .‬קולה של התנשמת ריתק אותנו‬

‫אל תקרת המערה‪.‬‬

‫"נו"‪ ,‬אמר אורי‪ ,‬כמגלה לנו עולם חדש‪" ,‬מי מנחש של‬
‫מי הקול?" כולנו ענינו במקהלה ‪" -‬תנשמת"‪.‬‬

‫פתאום הבנו שאורי התכוון ברצינות ולא סתם התלוצץ‪.‬‬
‫מילאנו את המערה בקולות שמחה ותימהון‪ ,‬קולות‬

‫שהזיזו הצידה את הפחד מהחושך‪.‬‬

‫לאחר שנרגענו מישהו אמר שנדמה לו שירמיהו חסר‪.‬‬

‫"מי ראה את ירמיהו?" שאל אורי‪.‬‬

‫"ירמיהו‪ ,‬ירמיהו!" צעקנו לפי תור‪ ,‬אבל החושך הקר‬
‫של המערה החזיר לנו הד רפה של קריאותינו הריקות‪.‬‬
   32   33   34   35   36   37   38   39   40   41   42