Page 84 - לחיות עם חיות
P. 84
ממני‪ ,‬יושב תן גדול‪ .‬ראשו מורם לעבר הירח‪ ,‬פיו פעור‬
‫כלפי מעלה ובוקעות מתוכו יללות ארוכות וצלולות‪.‬‬

‫נשארתי קפוא במקומי‪.‬‬

‫לא יכולתי להסיר את המבט מהתמונה הקסומה‬
‫המוארת באור ירח מלא‪ .‬הייתי כמהופנט ‪ -‬תן גדול‬
‫יושב מולי‪ ,‬ראשו נטוי למעלה והוא שופך יללות מלאות‬

‫געגועים אל הירח‪.‬‬

‫לא העזתי לזוז‪ .‬לא לנשום‪ .‬החרדה הפכה לחרדת‬
‫קודש‪ .‬לפתע קם התן על רגליו ופסע לאיטו לעבר הר‬

‫הכוכים‪.‬‬

‫רק עכשיו העזתי לצעוק‪ .‬קראתי בכל כוחי לאבא משה‬
‫שיבוא‪ .‬עברו כמה דקות ארוכות עד ששמעתי את קולו‬

‫מהקצה השני של הגן ‪" -‬תיכף אני גומר! חכה לי!"‪.‬‬

‫"חכה לי"‪ ,‬חשבתי‪" ,‬הרי אני כבר מחכה פה לבדי חצי‬
‫לילה!"‬

‫סוף סוף אבא משה הגיע ואמר לי שעברה בסך הכול‬
‫חצי שעה‪ .‬רציתי לספר לו על התן המכושף‪ ,‬אבל הוא‬
‫כל הזמן דיבר והסביר לי כמה הרבה עבודה הייתה לו‬
‫בקווי המים‪ ,‬לפתוח ולסגור שיברים‪ ,‬ושבכלל אין‬

‫בסביבה שלנו כל סיבה לפחד‪.‬‬

‫בינתיים חשבתי לעצמי שממילא אי אפשר לספר את‬
‫מה שראיתי‪ .‬עלינו שוב על הכרכרה ונסענו בדרך‬
   79   80   81   82   83   84   85   86   87   88   89