Page 60 - לחיות עם חיות
P. 60
טובה ולא בוכה‪ ,‬אני נותן סוכר גביש"‪ .‬החובשת‬
‫הוציאה מכלי החיטוי מזרק גדול ותקעה בו מחט‪.‬‬
‫הרופא לקח בקבוק ושאב למזרק את תוכנו‪ .‬אני עצמתי‬
‫עיניים ונדבקתי לאימא שלי‪ .‬הרופא אחז בי בידו הרכה‬
‫"לא לפחד ילדה‪ ,‬רק זריקה‪ ,‬תראי שלא כואב‪ "...‬ונעץ‬
‫את המחט בבטן שלי‪ .‬הדקירה כאבה‪ ,‬אבל באמת לא‬

‫כל כך נורא‪.‬‬

‫הרופא חייך אלי "נו? את רואה‪ ,‬כבר גמרנו‪"...‬‬
‫התאפקתי בכל הכוח לא לבכות‪ .‬הרופא היה מרוצה‬

‫מהתנהגותי ונטל מתוך קופסה גביש של סוכר‪.‬‬

‫באותם ימים נחשבו גבישי הסוכר למעדן מלכים‪ .‬כאשר‬
‫באו אורחים מהעיר לבקר אותנו‪ ,‬המתנה הטובה ביותר‬
‫שיכלו להביא לנו היו אותם גבישי סוכר בקופסה‪.‬‬
‫האורחים היו נוטלים גביש כזה‪ ,‬מוצצים אותו לאט לאט‬

‫וממתיקים במציצות אלה את התה‪.‬‬

‫אחרי אותה זריקה ראשונה‪ ,‬הייתי באה כל יום‬
‫למרפאה‪ .‬לפעמים לבד‪ ,‬לפעמים עם המטפלת‪,‬‬
‫ולפעמים עם ההורים‪ .‬כל יום נוספה בבטן שלי עוד‬

‫זריקה נגד כלבת‪ .‬עשרים ואחת זריקות!‬
‫כאשר הגיע הרופא למספר עשרים‪ ,‬כבר כמעט שלא‬
‫נמצא מקום לדקור בבטן שלי‪ ,‬שהתמלאה חורים‬
‫קטנים‪ .‬אבל אחרי כל זריקה ‪-‬קבלתי סוכר‪-‬גביש‪,‬‬

‫והאמינו לי‪ ,‬זה היה כדאי‪...‬‬
   55   56   57   58   59   60   61   62   63   64   65