Page 52 - לחיות עם חיות
P. 52
אני שיחקתי בפינה מרוחקת ולפתע תוך כדי משחק‪ ,‬גיליתי‬
‫את הדוכיפת ‪ -‬כזאת יפה‪ ,‬עם ציצית כמו כתר!‬

‫ראיתי איך הציפור בחיפושיה אחרי מזון‪ ,‬נכנסת לכלוב‬
‫שהשער שלו נשאר פתוח‪ ,‬ומתחילה לנקר בשאריות האוכל‪.‬‬

‫חשבתי‪" ,‬אם אסגור את שער הכלוב ואכלא את הדוכיפת‪,‬‬
‫היא תהיה שלנו!" קפצתי במהירות ממקומי‪ ,‬סגרתי את‬

‫השער והציפור נלכדה בפנים‪.‬‬

‫בהתרגשות גדולה קראתי לילדים‪" :‬ילדים בואו מהר! תראו!‬
‫יש לנו ציפור דוכיפת בכלוב! נוכל לגדל אותה!"‬

‫הילדים הרימו ראשיהם ובאו בריצה נרגשת לכלוב‪ .‬כולם‬
‫בבת אחת התפרצו פנימה כדי לראות את הדוכיפת מקרוב‪.‬‬

‫הדוכיפת שנבהלה מאוד מקבלת הפנים הנלהבת‪ ,‬החלה‬
‫להתעופף מצד לצד‪ ,‬נחבטת ברשת שוב ושוב‪ ,‬עד שלפתע‬
‫מצאה את שער הכלוב שלא היה סגור היטב והצליחה‬

‫להתעופף החוצה‪ ,‬לחופש‪.‬‬

‫איזו אכזבה נוראה‪ .‬הילדים כל‪-‬כך הצטערו‪ .‬רק עכשיו הם‬
‫הבינו שאסור היה להיכנס לכלוב בסערה כזאת‪ .‬בעיקר‬
‫הצטערו שלא תהיה לנו דוכיפת לגדל‪ .‬אני הצטערתי יותר‬
‫מכולם‪ .‬הרי אני גיליתי אותה והצלחתי לתפוס אותה בכלוב‬

‫ואפילו חשבתי איך לגדל אותה‪ .‬כל כך הצטערתי‪.‬‬

‫ימים רבים חשבתי על הדוכיפת ותכננתי איך לתפוס אותה‬
‫שוב‪ .‬הייתי יושבת שעות ליד הכלוב‪ ,‬מפזרת פירורי לחם‬
   47   48   49   50   51   52   53   54   55   56   57