Page 39 - לחיות עם חיות
P. 39
כבר איפור על הפנים‪ ".‬צחקנו‪ ,‬התפייסתי והלכתי‬
‫לישון‪.‬‬

‫עבר שבוע והשריטות שהגלידו העלו קרום דק‪ .‬בשעת‬
‫אחר‪-‬הצהרים אחת הלכתי לחדר‪-‬ההורים‪ .‬כנראה‬
‫שהייתי שקועה במחשבות ולפתע מצאתי את עצמי‬
‫בדרך לאורווה‪ .‬כשנכנסתי עלו בי רגשות כעס ונקם‪:‬‬

‫"עכשיו אטפל בכל הסוסים ובערמון לא!"‪.‬‬

‫השתדלתי להתעלם מערמון אבל דווקא הוא צהל‬
‫לקראתי‪ .‬התאפקתי לא להביט בו‪ .‬לקטתי חתיכות‬
‫חרובים מתוך התערובות בשביל הסוסים האחרים‪.‬‬

‫ערמון שוב צהל‪.‬‬

‫הצצתי לעברו וראיתי שהוא מביט בי בעיניים עצובות‬
‫וטובות‪ .‬אולי הוא מתחרט? אולי הוא בכלל לא התכוון?‬
‫התקרבתי אליו‪ .‬ערמון הרכין את ראשו ואכל בתיאבון‬
‫את החרובים מתוך ידי‪ .‬הרגשתי את נשימתו החמה‬

‫מלטפת כמו תמיד‪.‬‬

‫והנה מישהו תופס אותי מאחור ומניף אותי על גבו של‬
‫ערמון‪ .‬זה היה אבא‪ .‬שוב יצאנו יחד על גב ערמון אל‬

‫הבארות‪.‬‬
   34   35   36   37   38   39   40   41   42   43   44