Page 38 - לחיות עם חיות
P. 38
אבל לא יכולתי לכבוש את הבכי‪ .‬העלבון גבר על‬
‫הכאב‪ .‬אסור היה לערמון לברוח ככה‪ .‬הוא ידע שאני‬

‫יושבת עליו לבד‪.‬‬

‫ראיתי את ערמון עומד בשקט ליד עדינה אימו וסירבתי‬
‫לעלות על גבו‪ .‬איסקה עלה על ערמון ואבא הרכיב‬
‫אותי על עדינה חזרה לבאר‪ .‬המים הצוננים קצת צרבו‬
‫וקצת נעמו לי‪ ,‬אבל הדמעות לא פסקו‪ .‬איך סוס גדול‬
‫כזה לא יודע להתאפק כשהוא רואה את אימא שלו?‬
‫אף פעם לא ארכב עליו‪ ,‬לא אטפל בו ולא אתן לו‬

‫חרובים!!!!‬

‫היה כבר חשוך וקריר‪ .‬רכבנו חזרה בדרך העולה‬
‫הביתה לקיבוץ‪ .‬משדרת הברושים נשארה רק שורה‬
‫של צללים אפלים והשיבולים היו ים של חושך‪ .‬מרחוק‬

‫יללו תנים ומולנו נצצו אורות הקיבוץ‪ .‬הגענו‪.‬‬

‫איסקה נשאר להתיר את הסוסים ואבא לקח אותי‬
‫לצריף המרפאה‪ .‬כשגלילה החובשת צרבה את פני‬
‫בי ד‪ ,‬אבא ברל נשף עלי כמו מפוח‪ .‬חבר אחד צחק‬
‫ואמר שאני נראית כמו ציור מקושקש‪ .‬התביישתי ללכת‬
‫עם הפנים המקושקשים לבית‪-‬הילדים‪ .‬כולם יצחקו‬

‫ממני והכול בגלל ערמון‪.‬‬

‫סירבתי לצאת מהמרפאה‪ .‬לבסוף אבא גילה תושייה‬
‫ואמר‪" :‬יש לי רעיון‪ ,‬מחר פורים‪ ,‬נגיד לילדים שיש לך‬
   33   34   35   36   37   38   39   40   41   42   43