Page 127 - לחיות עם חיות
P. 127
לשמע הקולות המשונים האלה‪ ,‬אבל החיות היו‬
‫נרגעות‪ .‬תאמינו או לא‪ ,‬זה עזר‪ .‬הצבי נרגע!‬

‫הוא עמד בשקט במקום ונתן לי להתקרב אליו צעד‬
‫אחר צעד‪ .‬התקדמתי בהליכה שפופה כשהידיים על‬
‫הקרקע‪ ,‬בצעדים קטנים שכמעט אינם מורגשים‪ .‬תוך‬
‫כדי התקדמות‪ ,‬המשכתי לדבר אל הצבי בצלילים‬

‫מרגיעים‪.‬‬

‫הגעתי עד למרחק של מגע יד‪ .‬הושטתי את ידי‬
‫בזהירות והתחלתי ללטף בעדינות את צוואר הצבי‪.‬‬
‫הוא עמד בשקט ונתן לי ללטף אותו כשהוא מביט בעיני‬
‫באימון‪ .‬לאט לאט הרחבתי את הליטופים עד שחיבקתי‬

‫את גופו‪.‬‬

‫הרגשתי את פרוותו החמה והלחה מזעה ומפחד‪.‬‬
‫הרמתי אותו בזרועותיי והוא נח בחיקי כבד ותשוש‪.‬‬
‫הסתכלתי סביב‪ ,‬כבר התחיל להחשיך ואיש לא נראה‬

‫בקרבת מקום‪.‬‬

‫כשהצבי בזרועותיי יצאתי מהכלוב‪ ,‬ממשק הילדים‪,‬‬
‫מהשער הדרומי והלכתי לשדה כדי להוציאו לחופשי‪.‬‬

‫בלב השדה הורדתי אותו‪.‬‬

‫הצבי כאילו לא האמין למה שקורה‪ .‬הוא התנודד על‬
‫רגליו ופסע לאט כשיכור‪ .‬רק אחרי שהתרחק מרחק די‬

‫ניכר‪ ,‬התאושש ופתח בריצה משוחררת אל החופש‪...‬‬
   122   123   124   125   126   127   128   129   130   131   132