Page 126 - לחיות עם חיות
P. 126
ריחמתי עליו‪ .‬הוא קיבל מכות חזקות שסיכנו את חייו‪.‬‬
‫דב דחף בזריזות מעט מהחציר דרך חורי הרשת וחזר‬

‫אלינו‪.‬‬

‫"זהו ילדים‪ ",‬אמר‪" ,‬עכשיו נלך וניתן לו להירגע"‪.‬‬

‫הילדים התפזרו וגם אני התרחקתי‪ ,‬אך נשארתי‬
‫בקרבת מקום וחיכיתי בסבלנות עד שכולם נעלמו‪.‬‬
‫הייתה כבר שעת דמדומים‪ .‬החלטתי לשחרר את הצבי‬
‫ויהי מה! התחלתי להתקרב לכלוב לאט לאט ובזהירות‪.‬‬

‫בכל פעם שהיה נדמה לי שהצבי מתכונן לקפוץ‪,‬‬
‫נעצרתי וחייכתי בשקט‪ .‬כך הגעתי עד שער הכלוב‪.‬‬
‫ראיתי שמצחו של הצבי פצוע וקרן אחת שבורה‪.‬‬
‫העיניים שלו היו מפוחדות ועצובות‪ .‬פתחתי את השער‪.‬‬

‫הצבי נבהל ונרתע לאחור‪ .‬ידעתי שלא טוב לשחרר‬
‫אותו בחצר הקיבוץ‪ ,‬כי הוא עלול להתרוצץ בין הבתים‬

‫מוכה בהלה ומישהו שוב יתפוס אותו ויחזירו לכלוב‪.‬‬

‫ישבתי בתוך הכלוב וחייכתי בשקט‪ .‬נתתי לצבי שהות‬
‫להתרגל לנוכחותי כדי שייווכח שאיני מתכוון להרע לו‪.‬‬
‫אחר כך התחלתי "לשוחח" איתו בשפת החיות‬
‫שהייתה מוכרת רק לי ולאלון גלילי‪ .‬רק שנינו היינו‬
‫מאומנים בשפה הזאת‪ ,‬המורכבת מקולות הרגעה‬
‫דומים לפעיות עדינות‪ .‬אנשים תמיד היו מתעצבנים‬
   121   122   123   124   125   126   127   128   129   130   131