Page 114 - לחיות עם חיות
P. 114
למחרת עליתי עם כל הילדים לאוטובוס כשקוקה‬
‫מחבקת את צווארי‪ .‬כנראה שהרעש והצפיפות לא נעמו‬

‫לה ומרוב התרגשות היא הרטיבה לי את כל החולצה‪.‬‬

‫נאלצתי לפשוט את החולצה הרטובה‪ ,‬וכך‪ ,‬כשהגענו‬
‫לחיפה הלכתי ברחוב בחצי גוף ערום‪ ,‬כשקוקה יושבת‬

‫על כתפי ומחבקת אותי בזרועותיה‪.‬‬

‫כשנכנסנו לקופת‪-‬חולים שברחוב הגפן‪ ,‬כולם הסתכלו‬
‫עלי כמו על יצור מכוכב אחר‪ .‬לא התרגשתי ואמרתי‬
‫לאחים שעבדו ברנטגן‪ ,‬שצריך לעשות לקופה שלי‬
‫שיקוף ריאות‪ .‬בהתחלה הם צחקו‪ ,‬אך כשראו שאני‬
‫מתכוון ברצינות‪ ,‬סרבו בכל תוקף‪ .‬התעקשתי והודעתי‬

‫‪" -‬אם לא תעשו לקוקה שיקוף‪ ,‬לא תעשו גם לי!"‬

‫על אף השידולים וההטפות לא הסכמתי להיכנס לחדר‬
‫הרנטגן‪ .‬לא נכנעתי ולא ויתרתי‪ .‬לבסוף הבינו האחים‬
‫עד כמה הדבר חשוב לי והסכימו שאקח לחדר הצילום‬

‫גם את קוקה‪.‬‬

‫קוקה הייתה כל כך נבונה בזמן השיקוף‪ ,‬היא חיכתה‬
‫בשקט ולא זזה‪ .‬כמה צדקתי שהתעקשתי‪ .‬התברר‬
‫שקוקה סובלת מדלקת ריאות קשה‪ .‬קבלתי מכתב‬
‫מהרופא בחיפה ובו הוראות לתת לקוקה זריקות‬
‫פניצילין‪ .‬כשהבאתי את המכתב למרפאת הקיבוץ‪,‬‬

‫הסכימו האחיות לטפל בקוקה‪.‬‬
   109   110   111   112   113   114   115   116   117   118   119