Page 104 - לחיות עם חיות
P. 104
היה מי שכעס ובכה והיו שחיבקו ונישקו את הטליה‬
‫והבטיחו לה שיבואו יום יום לבקרה‪ .‬שלגיה הוחזרה‬
‫לדיר‪ .‬היא בלטה בין הכבשים ביופייה ובצלילי הפעמון‬

‫העדינים שליוו אותה לכל מקום‪.‬‬

‫הילדים קיימו הבטחתם והמשיכו לבוא לבקרה‪ ,‬לשחק‬
‫עימה ולפנקה עוד ימים רבים‪ .‬הודות לטיפול האוהב‬
‫של ילדי "סנונית" התרגלה שלגיה לקרבת בני אדם‬
‫והייתה תמיד כרוכה אחרי הרועה היוצא עם העדר‬
‫למרעה‪ .‬היא נהגה לפסוע בעקבות הרועה‪ ,‬בראש‬
‫העדר‪ ,‬ובצלצולי הפעמון שלה הובילה בעקבותיה את‬

‫העדר כולו‪ .‬כך הייתה שלגיה למשכוכית‪.‬‬

‫בלה וילפנד התמימה‬

‫בלה היא מהותיקים‪ ,‬אבל תמימה כמו ילדה‪.‬‬
‫פעם חזרה בטרמפים מהזורע מביקור נכדים‪.‬‬
‫ליד ג'וערה פגשה חייל נושא קוף קטן על הכתף‪.‬‬

‫‪" -‬מאין הקוף החמוד הזה?" היא שאלה‪.‬‬
‫‪" -‬צדתי אותו כאן ביער" ‪ -‬השיב החייל‪.‬‬

‫כשבלה הגיעה הביתה סיפרה לכולם בהתרגשות‪:‬‬
‫‪" -‬היער שלנו כל‪-‬כך התפתח שיש בו כבר‬
‫קופים!"‬
   99   100   101   102   103   104   105   106   107   108   109