Page 9 - מגידון - נובמבר 2016
P. 9
‫מנורות השמן של שמעון‬
‫מתוך‪" :‬בשער" – עלון קיבוץ הזורע | מאת‪ :‬נעה אלבוחר‬
‫*כתבה זו נכתבה לאחר שיחה עם חנה אופנהימר‪ ,‬אלמנתו של שמעון ובנותיהם‪ ,‬הדסה וברוריה‪.‬‬

‫בהזורע אמנם אין כד שמן שהספיק לשמונה ימים‪ ,‬אבל יש יותר מ ‪ 250 -‬מנורות שמן עתיקות וזהו סיפורן‬

‫שמעון אופנהיימר היה רפתן‪ .‬אביו של שמעון היה רפתן עוד בגרמניה וגם סבו לפניו‪ .‬אפילו אמו נכנסה בלית ברירה לעסק המשפחתי‪ ,‬כאשר אביו יצא להילחם במלחמת העולם‪.‬‬
‫אז מה לשמעון ולמנורות שמן אתם שואלים? שמעון היה אספן מטבעו‪ ,‬היו לו אוספי בולים ומטבעות‪ .‬כאשר אורי בר‪ ,‬ידידו ומנהל מוזיאון וילפריד‪ ,‬קיבל הצעה לנסוע לשווצריה מטעם‬

‫התנועה‪ ,‬שמעון התמנה להחליפו במוזיאון‪.‬‬

‫פרות ומנורות‬
‫יש לציין כי הפרות לא הוזנחו כלל‪ .‬שמעון המשיך בעבודתו ברפת‪ ,‬כרגיל ובסיום יום העבודה החל את‬
‫עבודתו השנייה במוזיאון‪ .‬כיצד התחיל לאסוף דווקא מנורות? את זה גם חנה לא יודעת‪ .‬יתכן כי ההיכרות‬
‫הזו עם המוזיאון‪ ,‬הרצון לחבר את המוזיאון להיסטוריה מקומית וסקרנות אישית שתמיד הייתה בו‪ ,‬הציתו‬

‫בו את האהבה למנורות השמן העתיקות ועמדו בבסיסו של האוסף‪.‬‬
‫מתוקף תפקידו כרפתן‪ ,‬היה שמעון נוסע נסיעות רבות ברחבי הארץ‪ ,‬עובר בכפרים ערבים רבים וסוחר‬
‫איתם לצרכי הרפת‪ .‬בין קניית פרה למכירת פרה‪ ,‬קנה שמעון גם מנורות עתיקות שהערבים מכרו לו ברצון‪.‬‬

‫מקור נוסף ממנו קנה שמעון את המנורות היה אספן עתיקות ערבי שהסתובב הרבה באזורנו‪.‬‬

‫קופת תרומות‬

‫בתקופה ההיא נאבקו כולם מבחינה כלכלית‪ ,‬גם החברים וגם הקיבוץ‪ .‬שמעון היה צריך להיות יצירתי‬

‫ולהקריב מהמעט שהיה לו‪ ,‬כדי לממן את קניית המנורות‪ .‬הפתרון היצירתי שמצא‪ ,‬היה בצורת קופת‬

‫תרומות קטנה‪ ,‬בדומה לקופה של קק"ל‪ ,‬ששם ברכבו‪ .‬מפעם לפעם היה לוקח טרמפיסטים ממקום למקום‬

‫ומכל אחד מהם ביקש לשים כראות עיניו בקופה‪ .‬היו כאלה שלא תרמו כלל והיו כאלה שנתנו מכספם‬

‫ברצון‪ .‬חלק מחברי הקיבוץ התביישו במעשיו של שמעון‪ ,‬העיסוק בכסף נראה "מלוכלך"‪ .‬אך לשמחתנו‬

‫הוא לא חשב כך‪ .‬הכסף שנאסף התווסף לכסף ששמעון הצליח לחסוך מתקציבו האישי וכך התאפשר לו‬

‫שמעון (משמאל) עם אורחים במוזיאון בשנות ה‪70-‬‬ ‫לקנות את המנורות‪.‬‬

‫חותמת מקצועית‬
‫את המנורות שקנה שמעון‪ ,‬הביא קודם כל הביתה‪ ,‬להראותן לחנה‪ ,‬אישתו‪ .‬אך הן לא נשארו בבית יותר‬
‫מיום אחד‪ .‬שמעון העביר מיד את המנורות לאיכסון במוזיאון‪ ,‬כי מבחינתו לשם הן היו שייכות ולכן‬

‫לא שמר עליהן בביתו‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬במשך יותר מ‪ 20 -‬שנה‪ ,‬אסף שמעון מנורות‪.‬‬
‫בתחילה אסף רק מנורות חרס קדומות‪ ,‬אך עם השנים‬
‫התרחב האוסף והכיל גם מנורות מתקופות מאוחרות‬

‫יותר‪ ,‬מחומרים שונים וממקומות זרים‪.‬‬
‫האוסף כולו נשלח למוזיאון ישראל להערכה‬
‫מקצועית ושם נקבע כי האוסף אותנטי ובעל ערך‪.‬‬
‫עם השנים החליט שמעון שתי החלטות‪ .‬האחת‪ ,‬את‬
‫האוסף הוא מקדיש לזיכרו של אביו‪ ,‬והשנייה‪ ,‬שהוא‬

‫תורם את האוסף במלואו למוזיאון וילפריד‪.‬‬

‫מנורות באור יום‬
‫לדברי ברוריה‪ ,‬בתו של שמעון ז"ל‪ ,‬אביה חי בסימביוזה מלאה עם הקיבוץ‪ ,‬הוא היה‬
‫ההפך מרכושן ולא רצה לזקוף לזכותו לא הוקרה על האוסף ולא את האוסף עצמו‪.‬‬
‫מי שיעשה סיור למרתף המוזיאון‪ ,‬יוכל לראות את האוסף השלם מאוחסן שם על המדפים‪ .‬יחד עם האוסף ניתן למצוא גם את הכרטיסיות המקוריות של שמעון‪ ,‬שהכין לכל מנורה כרטיסה‬
‫משל עצמה‪ ,‬בה רשום דגם המנורה‪ ,‬התקופה בה נוצרה‪ ,‬מצויינים עיטורים מיוחדים‪ ,‬היכן נרכשה ואפילו באיזה סכום‪ .‬למרות אהבתו של שמעון‪ ,‬למנורות ולמוזיאון‪ ,‬האוסף מעולם לא‬
‫הוצג בשלמותו אצלנו‪ .‬אולי הגיע הזמן שברוח חג החנוכה יקרה "נס" לאוסף זה והוא יזכה לעלות קומה אחת למעלה‪ .‬המנורות היפות יראו קצת אור שמש ולנו‪ ,‬החברים‪ ,‬תהיה ההזדמנות‬

‫להתרשם וליהנות מאוסף מקומי ויפה זה‪.‬‬

‫מגידון | דצמבר ‪9 2016‬‬
   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14