Page 6 - מגידון - יוני 2015
P. 6
‫עדיין אותה ילדה‬

‫ורד טל‪ ,63 ,‬עין השופט‪ ,‬חובקת ספר חדש‪" .‬כמו שמרימים חתול"‪ .‬קצת כמו הילדה בסיפור‪ ,‬מפוחדת‪ ,‬נואשת‪ ,‬מחפשת אהבה‪ ,‬קצת כמו אמא‪,‬‬
‫לילדיה שלה‪ ,‬לאותה ילדה‪ ,‬מחבקת‪ ,‬אוהבת‪ ,‬מקבלת ומכילה‪ ,‬מספרת ורד על הילדה שהיתה‪ ,‬על האישה שצמחה‬

‫ורד נולדה בצפת‪ ,‬בשם פרידה‪ ,‬למשפחה מרוסקת ומפורקת‪ ,‬רדופת סודות וקשיים‪ .‬ילדותה עברה עליה בבילבול קבוע ובחיפוש‬
‫מתמיד אחר אהבה ואישור שהיא טובה ואהובה ככל הילדים שסביבה‪ .‬את אלה קיבלה‪ ,‬למרבה המזל‪ ,‬בלב רחב‪ ,‬מסבתא מריים‪,‬‬
‫העיוורת‪ ,‬החכמה‪ .‬בין המפגשים הטראומטיים והאכזבות הקשות של ילדותה ונעוריה‪ ,‬כולל ניצול מיני‪ ,‬היו לורד‪ ,‬פרידה של אז‪,‬‬
‫מקומות‪ ,‬אנשים וזמנים‪ ,‬שאיפשרו לה לצמוח ולבנות את אישיותה‪ .‬אמא במשפחה אומנת‪ ,‬שמאוחר יותר סייעה לה להגיע‬
‫לחברת הנוער בקיבוץ דגניה‪ ,‬שם פגשה את המחנך ‪ /‬דמות האב‪ ,‬יהודה‪ ,‬הדוד עייזר שכל כך אהבה‪ ,‬קלרה המסתורית‪ ,‬אותה‬

‫פגשה כל שבוע בתום הפגישה עם הפסיכולוג בחיפה‪ ,‬יעלי‪ ,‬בתם של הדודים מהמושב וחוו'לה‪ ,‬חברת הנפש מהקיבוץ‪.‬‬
‫את סיפור חייה כותבת ורד בקול תמים‪ ,‬מנקודת מבטה של נערה ששבה וחוזרת אל זיכרונות ילדותה‪ .‬הילדה הזו כל כך חיה‬
‫וקיימת שאני‪ ,‬כקוראה‪ ,‬הרגשתי צורך פיזי לחבק אותה‪ ,‬לגונן עליה‪ ,‬לחזק אותה‪ .‬לאורך כל הספר הייתי אסירת תודה לסבתא‬

‫מריים על מה שנתנה לפרידה נכדתה‪ ,‬כשמצד שני‪ ,‬תחושת הרצון לנער את אמא בתיה‪ ,‬שתראה‪ ,‬שתבחין‪ ,‬שתהיה אמא‪.‬‬
‫ואולם צפויה לקורא גם נחמה גדולה‪ .‬כמו שמרימים חתול‪ ,‬כך כמו חתול‪ ,‬נוחתת ורד על רגליה‪.‬‬

‫היום בביתה הנפתח אל העולם‪ ,‬מואר‪ ,‬בהיר ורחב ידיים‪ ,‬בניגוד לסמטאות ולבתים האפלים של ילדותה בצפת‪ ,‬כשהיא לבושה‬
‫בלבן‪ ,‬כדרכה‪ ,‬משדרת ורד עוצמה וכוח והרבה אהבה ושמחה ורק פה ושם‪ ,‬לרגעים‪ ,‬נסדק החוזק ומציצה ילדה קצת מבוהלת‪.‬‬

‫"כבר לא נבוכה ולא מודאגת ממה יגידו"‪ .‬ורד היום‬ ‫הדרך אל האור‬

‫"באופן כזה או אחר‪ ,‬אני עדיין אותה ילדה"‪ ,‬אומרת ורד‪" ,‬אבל כבר יש לי בתוכי אמא‪ ,‬שזאת אני‪ .‬שיכולה להרים את הילדה‪ ,‬לחבק אותה‪ ,‬להגיד לה שהיא נפלאה‪ ,‬חכמה‪ ,‬יפה‪ ,‬אהובה‪.‬‬

‫יהודה‪ ,‬המחנך‪ ,‬בדגניה‪ ,‬היה ההורה האולטימטיבי‪ .‬מחבק‪ ,‬מעודד‪ ,‬מחזק‪ ,‬אבל גם מאוד אסרטיבי‪ ,‬מאוד מציב גבולות‪ .‬אצלו למעשה התחלתי את תהליך התרפיה שלי‪ ,‬דרך טיפול‬

‫פסיכולוגי בחיפה‪ ,‬אחת לשבוע במשך ‪ 4‬שנים‪ ,‬שהיה חיוני לקיומי‪ .‬מאז ועד היום אני מטופלת‪ ,‬עושה עבודה תרפויטית‪ ,‬בכל הדרכים שאני יודעת ומכירה"‪.‬‬

‫בית ועוגן‬

‫"הפגישה עם ראובן"‪ ,‬היא מכריזה על בעלה‪" ,‬היא טרפיה גדולה‪ .‬בית‪ ,‬משפחה‪ .‬נפגשנו בצבא‪ .‬הייתי קשרית במצפה שלם‪ .‬הוא היה סמל מבצעים בחטיבת הבקעה"‪ ,‬מספרת ורד‪,‬‬
‫"במשך חצי שנה היינו מדברים בטלפון בלילה‪ .‬אני התאהבתי בקול שלו‪ .‬עמוק‪ ,‬רדיופוני‪ .‬הוא לא דברן‪ .‬אבל לוקח אחריות על כל מילה‪ .‬חצי שנה פינטזתי עליו‪ .‬אביר על סוס לבן‪ ,‬רחב‬
‫כתפיים וגבוה‪ ,‬עם בלורית מתנפנפת‪ .‬לפגישתנו הראשונה פנים אל פנים‪ ,‬הגיע אכן גבר רחב כתפיים עם ראש גדול‪ ,‬לא כזה יפה כמו שחלמתי‪ ,‬על ג'יפ מטרטר ולא על סוס לבן‪ .‬ואני‬

‫לא עמדתי בשברו של החלום‪ .‬הייתי בטוחה שזה הסתיים‪ .‬אבל הוא לא קיבל את החלטתי"‪.‬‬
‫את סיפור חיזורו העקשני של ראובן מספרת ורד כדרכה של מספרת סיפורים וכמו בעת קריאת הספר‪ ,‬מתאהב השומע בדמויות‪ .‬המפנה‪ ,‬לדבריה‪ ,‬חל כשראובן שיכנע אותה לבוא‬

‫איתו פעם אחת לביקור בעין השופט‪.‬‬
‫"הוא הבטיח שאחרי הביקור הזה‪ ,‬אם אני לא ארצה קשר איתו‪ ,‬הוא יפסיק כל קשר ולא יציק לי לעולם‪ .‬באתי איתו‪ .‬בדרך‪ ,‬באוטובוס‪ ,‬שמעתי‬
‫את קולו‪ ,‬נזכרתי במה שכל כך אהבתי‪ .‬ואמרתי לעצמי‪ ,‬האיש הזה יהיה שוחר טובתי‪ .‬הוא לעולם לא יפגע בי‪ .‬פתאום ראיתי והבנתי את כל‬
‫תכונותיו הטובות‪ .‬הגענו לעין השופט ראיתי אותו בתוך הבית שלו‪ ,‬עם המון חברים‪ ,‬עם המשפחה‪ .‬אני התאהבתי גם בהורים שלו‪ ,‬והם מיד‬

‫קיבלו אותי ונהיו הורים שלי"‪.‬‬

‫הקרבה שתמורה בצידה‬ ‫עוד ניצחון אישי‪ .‬חיילת בצה"ל‬

‫שני אחיו של ראובן‪ ,‬יובל ונפתלי‪ ,‬נהרגו שניהם בתאונות דרכים‪ ,‬בהפרש של ארבע שנים‪ .‬בנסיבות אלה‪ ,‬ויתרו ורד וראובן על תוכניתם‬
‫לעזוב את הקיבוץ‪ ,‬יצאו לפריז לתקופה מוגבלת וחזרו לקיבוץ לחיות בסמוך להורים‪.‬‬

‫"היה לי מאוד קשה להתאקלם‪ ,‬לקבל את עצמי‪ ,‬להגדיר את עצמי‪ ,‬למצוא את עצמי בקיבוץ"‪ ,‬מספרת ורד‪" ,‬הרבה פעמים אמרתי לעצמי‬
‫שאני מקריבה‪ .‬לא מתאים לי קיבוץ‪ .‬אבל זו היתה הקרבה למען מי שאיתו רציתי להיות ולחיות‪ .‬גידול הילדים בחינוך המשותף ובלינה‬

‫המשותפת‪ ,‬גרם לי לסבל רב ועד היום"‪.‬‬
‫אבל היום ככל שהקיבוץ הולך ונפתח והיכולת לקבל גם את מי שאינו הולך בתלם גדלה ומתפתחת‪ ,‬יודעת ורד לספר גם על כל כך הרבה‬
‫אנשים שיקרים לליבה בקיבוץ‪ ,‬דורות של ילדים שחינכה ולימדה שעם אחדים מהם היא שומרת על קשרים חמים עד היום ועל תחושת‬

‫הקבלה והפירגון שהיא חשה מצד רוב האנשים‪.‬‬

‫עולם המילים‬

‫"היתה לי תקופה מקסימה‪ ,‬שעבדתי בגן"‪ ,‬היא מספרת‪" ,‬שפתחה לי חלון לעולם שלם"‪ .‬בהמשך‪ ,‬כשכבר היתה ורד אמא‬

‫לשלושה ילדים‪ ,‬היא עשתה עוד אחת מהבחירות המשמעותיות בחייה ויצאה ללימודים בבית הספר לתיאטרון חזותי‬

‫בירושלים‪" .‬זה היה מעדן‪ ,‬מתנה‪ ,‬צ'ופר‪ ,‬עונג‪ .‬אבל בקצה היו קושי הניתוק מהילדים והידיעה שאני פוגעת בהם"‪ ,‬היא אומרת‬

‫בכנות‪" .‬שם התחלתי לכתוב"‪ ,‬היא אומרת בעיניים‬

‫בורקות‪" ,‬עליזה ישראלי העליון‪ ,‬מורה לכתיבת מחזאות‪ ,‬היא שפתחה לי את עולם המילים‪ .‬כתבתי את המחזה אחותי כלה‪,‬‬

‫סיפור חייה של אמי‪ ,‬שגם ביימתי אותו‪ .‬המחזה השתתף בתיאטרונטו הראשון‪ ,‬שייסד יעקב אגמון‪ .‬עם תום הלימודים יצאתי‬

‫לקורס מורי יוגה ומיד התחלתי ללמד יוגה‪ ,‬לצד עבודה כמחנכת ומורה לתיאטרון במוסד החינוכי‪ .‬אבל לאט לאט היוגה‬

‫בחברת הנוער בקיבוץ‪ .‬ראשיתה של הצמיחה האישית‬ ‫והטיפולים האישיים תפסו יותר ויותר מקום ואחרי ‪ 10‬שנים במוסד‪ ,‬עברתי לעסוק רק בזה‪ .‬בריאות הנפש והרוח"‪.‬‬

‫‪ 6‬מגידון | יולי ‪2015‬‬
   1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11