Page 6 - מגידון
P. 6
‫טווה ברשת‬

‫היא היתה ילדה בודדה ללא משפחה‪ ,‬בקיבוץ חולדה‪ ,‬שרצתה כל כך לשחק בבובות ולא היו לה‪ ,‬אז היא יצרה אותן ב'מחתרת'‪,‬‬
‫ממה שמצאה‪ .‬כך החלה יצירתה‪ .‬היום‪ ,‬היא אמנית מוכרת וייחודית‪ ,‬שמפסלת ברשת ומציגה תערוכות בכל רחבי הארץ‬

‫חנה דיין הייבלום‪ ,79 ,‬גבעת עוז‪ ,‬היתה ילדה קטנה‬
‫כשהמשפחה ברחה מפולין לרוסיה בשנת ‪ .39‬עם הגיעה‬
‫לרוסיה התפרקה המשפחה‪ .‬האב יצא לעבוד רחוק מאוד‬
‫מהבית והאם שהיתה חולה מאוד‪ ,‬אושפזה בבית חולים‪.‬‬
‫חנה הקטנה הועברה לבית ילדים‪ .‬היום אינה זוכרת‬
‫כמעט כלום מהזמן ההוא‪ .‬היא זוכרת שהגיעה לטהרן עם‬
‫קבוצת ילדים‪ ,‬שקיבלה בהמשך את הכינוי "ילדי טהרן"‪.‬‬

‫לבד בעולם‬

‫בסטודיו שלה‪ ,‬במרכז הקיבוץ‪ ,‬שבו שפע עבודות ויצירות‬
‫שלה‪ ,‬רובן כבר מרשת‪ ,‬נזכרת חנה בהתחלה‪ ,‬שהובילה‬

‫אותה לדבריה ליצירה ולאמנות‪.‬‬
‫"בגיל ‪ 6‬הגעתי לארץ"‪ ,‬מספרת חנה‪" ,‬עם ילדי טהרן‪,‬‬
‫יחד עם הנרייטה סאלד‪ .‬נשלחתי לקיבוץ חולדה‪ .‬קיבלו‬
‫אותנו מאוד יפה"‪ ,‬היא נזכרת בחיוך‪" ,‬באו לקחת אותנו‬
‫במכוניות מקושטות‪ .‬אני אמנם אומצתי על ידי משפחה‬
‫בקיבוץ"‪ ,‬היא אומרת‪" ,‬אבל הייתי לבד‪ .‬בהמשך הם עזבו‬
‫את הקיבוץ‪ .‬אני נשארתי בקשר טוב עם שתי בנותיהם עד‬
‫היום‪ .‬כשבאתי לחולדה נורא רציתי לשחק בבובות‪ .‬אבל‬
‫לא היו‪ .‬ילדה אחת קיבלה מתנה מהדודים באמריקה שתי‬
‫בובות גדולות‪ .‬היא נתנה לילדות לשחק בהן‪ ,‬אבל לי לא‪.‬‬
‫כי לא הייתי מספיק חברה שלה‪ .‬אז התחלתי לייצר בובות‬
‫בעצמי‪ ,‬והייתי משחקת יחד עם מיכל‪ ,‬הבת של המשפחה המאמצת‪ .‬הייתי צריכה לעשות את זה במחתרת‪ .‬הייתי מכינה אותן מניירות כסף‪ ,‬עטיפות של סוכריות ומצפה‬
‫אותן בגרביים ישנים‪ .‬מאוד אהבתי ריקוד ותיאטרון‪ ,‬אז הייתי עושה בובות רקדניות‪ .‬במשך שנים"‪ ,‬היא מספרת‪" ,‬עשיתי בובות‪ ,‬כי לא היה לי איפה לייצר ולשים דברים‬

‫גדולים יותר"‪.‬‬
‫ב – ‪ 47‬אחרי המלחמה‪ ,‬הגיעו לארץ הוריה של חנה‪ ,‬כל אחד לחוד‪ .‬הם היחידים ששרדו מכל המשפחה‪ .‬זמן קצר התגוררו שניהם בחולדה‪ ,‬עד שכל אחד מהם הסתדר‬

‫בחוץ‪ ,‬שניהם התחתנו שוב‪ .‬אבל חנה נשארה לגדול בחולדה‪.‬‬

‫אמנות מגיל אפס‬

‫"את הזיקה לאמנות אני זוכרת מאז שאני זוכרת את עצמי"‪ ,‬מספרת חנה‪" ,‬אבי‪ ,‬שהיה‬
‫האדם הקרוב אלי והאהוב עלי ביותר‪ ,‬היה שחקן תיאטרון‪ .‬זה כנראה טבוע בגנים"‪.‬‬

‫כשבגרה חנה התחתנה עם חבר גבעת עוז ובאה בעקבותיו הנה‪ .‬לזוג נולדו שתי בנות‪.‬‬
‫"כשהגעתי הנה‪ ,‬מאוד רציתי ליצור דברים אחרים‪ ,‬גדולים יותר‪ ,‬עם יותר ביטוי ואמירה‬
‫שלי‪ .‬העבודות הראשונות היו גם מבדים‪ ,‬אבל גדולות יותר‪ .‬ההתחלה פה"‪ ,‬נזכרת חנה‪,‬‬
‫"היתה קשה מאוד‪ .‬זה לא היה מקובל אז בקיבוץ‪ ,‬להיות אמן ולעסוק באמנות‪ .‬אני יכולה‬
‫לספר על זה ימים שלמים"‪ ,‬היא אומרת בחיוך עצוב‪" ,‬אבל לא רוצה‪ ,‬זה כבר לא חשוב‪.‬‬
‫עבדתי באיזה צריף‪ ,‬בתנאים לא תנאים"‪ ,‬היא מספרת‪" ,‬אבל אמרתי תודה‪ ,‬כי היה לי‬
‫איפה לעבוד‪ .‬השתמשתי ברשת בתור בסיס‪ ,‬שאותו ציפיתי אחר כך בבדים‪ ,‬עד שאמן‬
‫אחד אמר לי‪,‬‬
‫למה את‬
‫צריכה‬
‫לצפות‬
‫את זה‪ ,‬זה‬
‫יפה ככה‪.‬‬
‫התחלתי‬
‫ליצור לעצמי‬
‫סגנון‪ ,‬שבו אני עובדת עד היום‪ .‬הדבר הראשון שצריך לעשות ברשת"‪ ,‬מפרטת חנה‪" ,‬זה לתת‬
‫לחומר לזרום‪ ,‬להיות פתוח‪ ,‬עם תנועה‪ .‬עם הזמן פיתחתי מיומנות ויכולת לעבוד גם על יצירות‬
‫ברורות יותר‪ ,‬סטטיות‪ ,‬כמו למשל פורטרטים ובכל זאת להצליח לבטא מה שרציתי"‪.‬‬

‫‪ 6‬מגידון | פברואר ‪2015‬‬
   1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11