|
שיר-הלל לשביל ישראל
מקאמה שכתבה שולה אפרת, ממשתתפי החוג "שביל ישראל" בקתדרה בהדרכת דני אשכרי
נפל דבר בקתדרה בפרוש שנת תשס"ז:
חוג "פסגות ומצוקים" המיתולוגי התבטל, ואז
דני וציפי הגו את הרעיון הגואל
למזג את מאוכזבי פסגות עם "שביל ישראל"
ועל מנת שכל הצדדים לא יצאו מופסדים מהאיחוד
מצא דני פתרון גאוני – הרבה ילכו ביחד, וקצת ילכו לחוד
וכך מיטיבי הלכת ימצאו סיפוק וגם אתגר
כשתינתן להם האופציה לכבוש עוד שביל פרא ועוד הר.
וראה זה פלא –
מטיול לטיול הפלגים התלכדו והיו לזרם אחד
וסביב הקפה של רמי והמעדנים הבלתי נגמרים התפתח הווי נחמד -
במורדות הארבל, בין מצוקי נחל צאלים ועוג'ה ובעין קלט
החלה החבורה להתחשל, להתגבש ולהתלכד
אבל דני, נאמן לבוגרי פסגות, משדרג את כושר התימרון שלו בין הכוחות באופן מקורי
ומביא לטיול השנתי את הנשק הסודי שלו: אופני הרים!
וכך הטיול מתנהל לו על מי מנוחות כשאיש על העדפותיו אינו מוותר,
כי בינינו, תמיד יש כאלה המעדיפים קצת פחות, ויש הרוצים קצת יותר.
וסביב מדורת השבט, לצד האוטובוס השקוע בחולות בלב המדבר
עולה השירה ומהדהדת ומעידה כי יש לדני יחידה מובחרת לכל דבר!
ואם לא די בכך, רדף אחרינו עד לצפון מדבר יהודה הגשם הנורא
והצמיד את חברי החוג איש אל רעהו שעה ארוכה בתוככי המערה,
(אפילו העיזים המסכנות שנשארו להירטב עד לשד עצמותיהן בחוץ
הבינו עד כמה תרם האירוע הזה לחוג, ועד כמה הוא היה נחוץ....)
אין ספק שלגיבוש המזורז תרמו בנוסף לגשמי העוז
המסיבה והאירוח המופתי של החבורה הנהדרת מגבעת-עוז!
וכך קרה שבגוש הר מירון, מתחילתו ועד סופו של הטיול
הגענו כולנו יחדיו לקו הסיום ללא שום פיצול ,
יש אומרים – בגלל המחאות של נורית, ויש אומרים - בגלל ההסתבכות בסבך,
ומה זה בעצם משנה כאשר כל הסימנים מעידים על כך
כי סגרנו שנה ראשונה של החוג המאוחד עם טעם של עוד –
טיילנו, הזענו, אכלנו בלי סוף ונהנינו מאוד,
אז תודה ענקית לדני, מדריכנו הבלתי מעורער –
המשך להוביל אותנו בביטחה
בשבילי-ישראל,
בירדן
באלפים
ובקצ'קר!
בשם חברי החוג המאוחד
שולה אפרת (משמר-העמק)
5 במאי 2007 |
קתדרה עממית מגידו
חוברת ההרשמה לשנת הלימודים תשס"ט